משמעות לחיים - לא מתאים לכל אחד
אתה מתיישב מולי. שרוע על הכורסא. ואז מתיישר ורוכן כלפי. "תקשיב" הוא אומר "חשבתי על זה. משמעות חיים לא מתאים לכל אחד. אתה כל הזמן שואל אותי מה אני רוצה ואני לא יודע מה לענות והתשובה היא פשוטה. נמאס לי מהפחדים, מהדיכאונות, מהחרדות הקטנות. נמאס לי להרגיש קטן מול אחרים. אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, לחייך, להרגיש בטוח, חזק".
בני אדם מונעים מצרכים נמוכים וגבוהים. הצורך הכי נמוך זה אוכל, קורת גג ותחושת ביטחון בסיסית. ממשיך לצורך בשייכות כמו משפחה וקהילה ועד לצרכים גבוהים יותר כמו מודעות עצמית. אבל, מעבר לאותם צרכים, שמאוד חשוב לממש אותם, ישנו צורך עמוק יותר, חשוב מאוד וזה הצורך למצוא משמעות לחיים.
זאת אומרת, לקום בבוקר עם תחושה של ערך עצמי, שיש משמעות לעצם הקיום שלך פה. בנוכחות שלך ובמעשים שלך גם כלפי עצמך וגם כלפי אחרים. העשייה שלך היא זו שמקרינה את הערך שלך כלפי העולם בחוץ.
"כל אדם הוא גאון, אבל אם תשפטו דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה כל חייו באמונה שהוא טיפש" (אלברט איינשטיין)
משמעות חיים - לא מתאים לכל אחד
איזו הרגשה זו להיות לא משמעותי. שאיש לא אכפת לו ממך. לאילו תהומות של יאוש זה יכול לקחת אותך. זה כל כך אנושי לרצות להיות משמעותי להיות אהוב וחשוב. הרצון להיות משמעותי מתבטא גם ברצון שלך לבטא תכונה מיוחדת שקיימת בך. כישרון בלעדי. להיות בעל ערך. שהחיים הם לא סתם.
אתה חושב על זה. אם כולם מחפשים להיות משמעותיים. אז, אולי זה משהו טרנדי. סוג של אופנה חולפת. האם הרצון להיות משמעותי זה מותרות? תוצר לוואי של חברת השפע. מי אמר שכל אחד צריך להרגיש משמעותי?
לכל אחד יש כישרון מסוים וגם לך. תחשוב על כל האנשים שפגשת, החוויות שצברת, על ניסיון החיים שרכשת. על כל מה שהזעת עליו וירקת עליו דם. כל מה שלמדת והמתקצעת בו. כל התמהיל המיוחד הזה שנקרא סיפור חייך מייצר משהו שהוא מיוחד. יוצא מכך, שרק לך את הדבר הייחודי הזה ששייך רק לך. משהו שרוצה ומבקש לצאת לעולם.
החיים כל כך עמוסים - אין לי זמן!
משמעות לחיים לא מתאים לכל אחד. אתה אומר "החיים כל כך עמוסים. אין לי זמן!" אתה צריך לעבוד ולהתפרנס. נכון! אתה צודק! אין זמן. הזמן שלך מוגבל. אתה עסוק כל היום בפרנסה, יש לך המחויבויות המשפחתיות והאישיות שלך. אתה אומר לעצמך: אם רק היה לי עוד זמן הייתי משקיע בעצמי במה שאני רוצה לעשות.
אבל, רגע! אם לא עכשיו מתי תעשה? כמה זמן ביום אתה מבזבז על הבל הבלים. על תוכניות טלוויזיה, שיטוט אין סופי בפייסבוק, בנטפליקס, בבהייה בחדשות שלא נגמרות. זה הזמן שלך להתפנות לחיזוק המשמעות שלך לעבוד על החזון והייחודיות שלך.
אז, אתה אומר הבנתי, עזוב אותי מכל הייעוד והחזון והשליחות די. אין לי זמן! אין לי כוח! לא רוצה להתעסק עם זה.
"יסוד החסידות ושורש העבודה, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל חייו" (הרמח"ל – מסילת ישרים)
מדוע אתה הולך כל יום לעבודה וחוזר? מדוע אתה מגדל ילדים? מדוע אתה עובד כל החיים בשביל משכנתא? זה מוזר. למרות הרצון הכי עמוק שלנו הוא למצוא משמעות אתה רוצה לוותר ובכלל לא לנסות.
אם אתה לא יודע לאן אתה הולך איך תגיע. אם תעצור אדם ברחוב ותשאל אותו לאן אתה הולך? והתשובה שלו תהיה "לא יודע" מאיפה באת? "לא יודע" אז, למה אתה הולך? "לא יודע". כנראה, תחשוב שהאיש הזה מעורער וזקוק לטיפול
במקום אחר ובזמן אחר תפנה לאותו איש ותשאל אותו: לאן החיים שלך הולכים? הוא יענה לך "לא יודע" ואיפה תהיה עוד שנה? "לא יודע" בעבור מה אתה חי? "לא יודע" מאיפה באת? "לא יודע". אדם כזה ייחשב לך כנורמלי. הוא אחד שלא מנסה לברר מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך ולמה הוא נמצא פה דווקא עכשיו. האיש הזה לא ממש חי הוא רק עסוק בהישרדות.
זה נראה לך פחות חשוב להתעסק בשאלות הגדולות של החיים. זה נורמלי להתעסק רק בהישרדות היומית שלך. לאכול, להתרבות ולישון. תבין, אתה כלוא בתוך גוף פיזי שהתפתח מעולם החי. האידיאל הכי גבוה של הגוף הזה הוא לקבל כמה שיותר אנרגיה בכמה שפחות מאמץ. זו הסיבה שאתה נמשך למקום הנמוך הזה של הישרדות. אבל, אתה לא רק גוף. אתה גם נשמה עם פוטנציאל אין סופי. גם היא מבקשת את המזון שלה. היא מבקשת משמעות.
מה עוזרת לי הידיעה שיש משמעות לחיים?
ויקטור פראנקל, פסיכיאטר יהודי, ניצול שואה סיפר על אדם מבוגר ששרד את כל השנים הקשות במחנה ההשמדה בידיעה שבסופו של דבר הוא יתחבר חזרה לאשתו. כשנודע לו שהיא נרצחה במחנה אחר. באותו יום הוא נפטר. זאת אומרת, מה שמחזיק אותו בחיים היה המשמעות שנתן לאהבה שלו לאשתו.
בהיותו במחנות הריכוז הנאציים מצא פרנקל את עצמו, ללא הורים וללא אשה שנרצחו במחנות ההשמדה, רק אחותו שרדה במחנות. וכאן בדיוק עולה השאלה כיצד אדם זה שחווה סבל לא יאומן, שנמצא בתוך מצב איום ונורא, איך אדם כזה יכול היה למצוא טעם בחיים ולהיאבק עליהם.
המשמעות נותנת לך כוח בחירה האם להיכנע למציאות של החיים, או לעמוד מול האתגרים שהחיים מציבים בפניך על ידי משהו שייתן לו משמעות חזקה. המשמעות הזאת תיצור אצלך ערך פנימי חזק שיהווה בסיס איתן לאישיות שלך.
” מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך “
(ניטשה)
כאשר יש לך סיבה ומטרה מספיק חזקה תוכל לעמוד ב"איך" עושים את זה מול כל הקשיים וההתנגדויות.
לכל דבר יש משמעות, או שהכל הבל הבלים?
משמעות לחיים לא מתאים לכל אחד. כל העולם נברא בשבילך. כמו כל אדם אחר גם לך יש ראייה סובייקטיבית. אתה רואה את העולם דרך הפילטר שלך. החל מהגוף הפיזי. הגיל, המשקל, האנרגיה, הזמן ביום, מזג האוויר. כל זה משפיע על איך שאתה חווה את העולם. ההיסטוריה האישית והכללית שלך. המאכלים שאכלת. האנשים שהיית איתם. החוויות שעברת בחיים. כל אלו מעצבים את ראיית החיים שלך והמשקפיים שאתה שם כאשר אתה חווה את העולם
ולכן, אתה זה שמחליט האם לראות את החיים כבעלי משמעות או סתמיים. תבדוק מה נותן לך יותר סיפוק. מה מרגש אותך וממלא אותך. חיים סתמיים שאתה חי ומת ללא משמעות רק כדי לאכול ולהתרבות או חיים משמעותיים שבו אתה משפיע בצורה כלשהי על האנושות.
השגת משמעות לחיים תלויה בפיתוח מודעות עצמית. על ידי כך, אתה לוקח אחריות על מה שאתה בוחר לעשות. אין כבר אשמים. לא ההורים, לא הממשלה ולא החיים. אתה כבר לא מצפה ממישהו אחר שיקח אחריות על משמעות ואיכות החיים שלך.
אתה לומד להכיר את עצמך. את מי שאצה באמת. ללא תבניות חשיבה, ללא משא כבד של זיכרונות ואכזבות. תודעה טהורה כפי שאתה עכשיו.
אתה לא מתעלם ממה שהיה בעבר. אבל, אתה לא נותן לאכזבות, לטראומות לנהל אותך. אתה בוחר לעשות שלום עם העבר ועם המציאות שלך כפי שהיא עכשיו. בעזרת הכישרונות שנולדת איתם והיכולת האישית שפיתחת אתה פועל למימוש המטרות שלך. אתה מרגיש אתה נמצא במקום הנכון. שאתה עושה את מה שנכון לך לעשות.
אתה לא נתפס עכשיו בפנטזיות. אתה פשוט מצהיר בפני עצמך "אני ראוי לטוב!" אתה מכיל את כל הטוב שיש לך בחיים כרגע, ויש לך המון. התחושה הזאת היא מה שמניעה אותך לעשות ולפעול רק לשם העשייה כי אתה אף פעם לא יכול להיות אחראי על התוצאות אלא רק על ההשתדלות.
אתה לא מפתח מודעות עצמית רק כדי להיות מרוכז בעצמך. המטרה שלה היא לעצב תחושת משמעות עמוקה שיש בה עשייה ונתינה עבור עצמך וגם עבור הסביבה שלך הקרובה והרחוקה. כאשר, אתה פועל מתוך משמעות השגרה שלך הופכת להיות יצירתית יותר. הפוקוס עובר מאומללות וייאוש למציאת פתרונות מול הקשיים.
כאשר, אתה עסוק בעשייה מתוך משמעות שיש בה אלמנט של נתינה זה משנה את כל ההתייחסות שלך לקשיים שהחיים מציבים. ניהול השגרה הופך להיות מעניין ומספק, כאשר לצד כל העיסוקים הבנאליים העיסוק המשמעותי שלך ממלא אותך מספיק כדי לחיות חיים מלאי משמעות משוחררים מפחדים ודיכאונות ובעלי ערך שמספקים לך שמחת חיים.
Image by successdhamala from Pixabay