על בושה וחברים אחרים
אנחנו מרבים לדבר על הפחדים שלנו. דיבור על חרדות ודרך הטיפול שלהם הפך לחלק משיחת היום. אבל, יש סוד שאנחנו מסתירים מתחת הפחדים החרדות והתסכולים. זהו סוד שאתה מסתיר, גם מעצמך. הסוד הזה נותן לפחד את האנרגיה שלו להתקיים. אנחנו לא מדברים בגלוי על הסוד הזה. הוא מכאיב מדי מלגעת בו. הוא מתיש למדי. מתי בפעם האחרונה דיברת בגלוי על הבושה שלך?
הבושה מכוונת אותך לשתיקה, להימנעות מעשייה. אתה תופס את עצמך כפגום. גם באיך, שאתה תופס את הגוף שלך. את הצורה החיצונית שלך. ובעיקר הבושה שלך היא נפשית. אתה מתבייש בזה שאתה חלש, נכנע לתאוות הגוף. הבושה היא שאתה חושב שאתה לא טוב מספיק. היא נמצאת בתוך ההכרה הלא מודעת שלך ומדי פעם אתה נזכר בא. כאשר, אתה פוגש משהו שמעודד אותך להיזכר בה. הבושה היא גם תהליך מתפתח ומתחדש. זה מאוד קל ופשוט למצוא על מה להתבייש על המבטא שלך, מצב כלכלי, ההשכלה, המעמד החברתי, קמטים, מידת המכנסיים.
האם אתה יכול לזכור מתי בפעם האחרונה הייתה לך תחושה של בושה? מה הייתה החוויה? קשה לתאר במדויק את החוויה. זה יכול להיות צורך עז להעלם ולהסתגר. להשפיל עיניים או להסמיק. זה לא קל להגדיר בושה. היא לא חד משמעית. אבל, לרוב היא לא אוהבת להיחשף.
לא אחת עלו בקליניקה מקרים של שפיטה וביקורת עצמית שכיסו סוד גדול של בושה. במהלך הטיפול והאימון עברנו תהליך שלם של יציאה מהבדידות ובניית ביטחון עצמי חזק. לפגישת התאמה ללא עלות או התחייבות
על בושה וחברים אחרים
צביקה הוא גבר מרשים וגבוה. באחת הפגישות שלנו הוא שיתף אותי בזיכרון שלו: הוא נכנס לחנות ספרים וישב על כיסא קטן שתוך רגע התפרק. בניסיון שלו לבלום את הנפילה הוא נאחז במדפים ופירק חצי חנות. הוא נמלט משם כמעט בריצה. בשיחה איתו התברר שכל החיים שלו הוא תפס את עצמו כשמן והתבייש בכך. הבושה הניעה אותו לקחת את כל האשמה על עצמו ולעולם לא לחזור לאותה חנות.
הבושה צריכה אינטראקציה חברתית. אתה צריך מישהו להתבייש ממנו. גם כאשר אתה לבד אתה את מרגיש את הבושה ביחס למישהו אחר. אתה יכול לדמיין שמישהו מביט בך ברחמים ואתה מתבייש בכך. הבושה יוצרת בדידות. אין קבוצה של מתביישים אנונימיים. אנשים יכולים להתחבר לכעס או פחד משותף. מעטים מאוד מסכימים להשתתף בבושה קולקטיבית.
בושה ומבוכה - דומה, אבל שונה
חזור לזיכרון של צביקה: הכסא נשבר, כתוצאה מכך הוא מחריב חצי חנות. אבל, מה היה קורה אם לצביקה לא היה זיכרון כואב שלו, כשמן. מה היה קורה אם הוא לא היה מתבייש ממשקל הגוף שלו. יכול להיות שזה היה נהפך להיות מבוכה. זאת אומרת, האירוע הוא מביש או מביך כתוצאה מנקודת ההסתכלות של האדם. האירוע עצמו הוא נייטרלי לחלוטין. ברגע שהוא קורה הוא נקשר לזיכרון ומשם יוצאת פרשנות וממנה רגש.
על בושה וחברים אחרים. הבושה וגם המבוכה קשורים לדרך שבה אנחנו תופסים איך אנשים רואים אותנו. המבוכה הוא רגש קל יותר והוא גם מאפשר הומור עצמי לעומת זאת בושה היא רגש כבד הרבה יותר ומתקשר לביקורת עצמית קשה ומחמירה. הפרשנות של צביקה לאירוע הוציאה החוצה את הבושה הנוראה שלו בתפיסה שלו כאדם שמן.
דימוי גוף נמוך עלול להוביל לבדידות. במהלך הטיפול והאימון בקליניקה אתה לומד לשחרר את זכרונות העבר ולשפר את הדימוי העצמי. לפגישת התאמה ללא עלות או התחייבות
בושה ואשמה שאינה תלויה בדבר
אנחנו יכולים לחשוב בושה ואשמה הולכים ביחד. כאשר, הכיסא נשבר תחת משקל גופו של צביקה. הוא חש בושה בעקבות התפיסה העצמית שלו כשמן, אבל באותה מידה הוא חש אשמה על כך, בעקבות זה, שהוא שמן הוא שבר את הכיסא ובעקבות כך גם חרב חצי מהחנות. למעשה, זה לא בדיוק כך. אשמה נובעת מתוך זה שיש לנו מצפון, כאשר אנחנו פוגעים באמונות או בערכי יסוד שלנו. אנחנו מרגישים אשמים כאשר אנחנו עושים משהו שאנחנו לא גאים בו, כמו פגיעה במישהו אחר.
מצד שני, יש אשמה שאנחנו לוקחים על עצמנו כמו משא כבד. הסביבה הקרובה כמו משפחה וחברים וגם הסביבה היותר רחוקה מאיתנו כמו קהילה וחברה שמים אותנו בתבניות ומצפים מאיתנו להתנהג לפי אותם ציפיות. כאשר, זה לא קורה אנחנו לוקחים על עצמנו את האשמה.
לעומת זאת הבושה אינה קשורה להתנהגות כל שהיא. אלא, יותר נכון לצורה שבה אנחנו תופסים את עצמנו: גבוהים, נמוכים, שמנים, רזים, לבנים, שחורים, צעירים, זקנים. כל אחד והסרט שלו כמו שאומרים. ההזדהות שלנו עם אותה תפיסה עצמית מביאה אותנו להאמין שאנחנו לא טובים מספיק ולא ראויים לקבל טוב. שאם מישהו יגלה את ה"האמת" הוא לא יאהב או יכבד אותנו.
אפשר להגדיר את זה כך, שהבושה קשורה יותר להוויה הפנימית שלנו והאשמה יותר קשורה לתוצאה של הפעולות שאנחנו עושים.
חוסר טאקט - הזדהות עם הבושה
בהמשך, למה שדיברנו עליו למעלה, הבושה נובעת מתוך ההוויה הפנימית שלנו. הדרך שבה אנחנו תופסים ומסתירים את הפגמים שלנו שלא ייחשפו ובעקבות כך, לא יאהבו או יכבדו אותנו. אבל, מה קורה כאשר אנחנו מתביישים באחרים. בעיקר בקרובים אלינו. אלא שמקרינים עלינו יותר שמציגים אותנו באור גרוע.
אשתו של צביקה, היא מה שנקרא, בעלת רוח חופשית. הוא טיפוס יותר שמרן. בשעת הטיפול הוא שיתף שלעיתים קרובות הדרך שבה היא מתנהגת ומדברת בצורה ישרה ופתוחה הוא תופס את זה חוסר טאקט. זה גורם לו להתבייש בה. אבל, מה שיותר מעניין ככל שהוא מזדהה עם המחשבה הזו כך הוא ציפה שתתנהג באותה צורה. באופן מסויים בציפייה שלו הוא חיפש את ההתנהגות הזו בה בכל מפגש חברתי.
במפגש עלתה השאלה האם באמת אשתו של צביקה מתנהגת בחוסר טאקט? כאשר, הוטל ספק בכך. גם ביררנו שלא תמיד היא מתנהגת בצורה הזו. ולמעשה, זה יותר קשור לביקורת העצמית שלו על עצמו מאשר אליה. זה גרם לו להזדהות עם האמונה שהיא זו שמקרינה עליו את הפגמים שלה.
לצביקה יש בן בשם עופר. למרות שמו, עופר הוא גדול וכבד. צביקה דאג לעופר שלא יצליח חברתית ויסבול מדימוי עצמי נמוך. למרות כל הדאגות והסרטים של צביקה. עופר היה ילד מאושר. הוא היה פעיל חברתית, עסק בהתנדבות והצליח בלימודים. צביקה לא שחרר. הוא המשיך להיות מודאג מכך שעופר הוא גדול ושמן. הוא קרא מחקרים, צפה בסרטונים, התייעץ עם מומחים. בהתחלה הוא המשיך לטעון שהכל קשור לחרדה ודאגה. רק לאחר מכן הוא הודה שלכל השכנים והחברים יש ילדים רזים והוא מתבייש בילד שלו.
ברגע שצביקה הבין שזה שהבושה שהרגיש כלפי עופר קשורה בכך שהוא מתבייש בעצמו זה גרם לו לפתוח את הנושא בכנות עם הבן שלו. אם הוא לא היה עושה את זה הוא היה משליך את הכעס והאכזבה על עופר ולא היה מסוגל בכלל לפתוח שיחה אמיתית איתו.
המקורות הלא סודיים של הבושה
על בושה וחברים אחרים. כאשר, חשוב לנו להסתיר משהו שקשור אלינו או למשפחה שלנו, אנחנו תופסים את זה שמשהו אישי. אבל, המקורות של אותה בושה הן תפיסות עולם שגרמו לנו להגדיר את אותה איכות נסתרת, כבושה. למעשה זה לא מגיע מאיתנו, אלא מתוך השפעה של החברה הסובבת אותנו. כל נושא ובעיקר כל מה שקשור למוסר, מיניות, דימוי גוף ומצב כלכלי.
התפיסה של מה זה בושה היא מול אותם ההגדרות של החברה והתרבות הסובבת אותנו. אם אתה עשיר ואז מאבד את הכסף שלך אתה עלול להתבייש בזה. אבל, אין לך כסף מלכתחילה, אז אין לך נקודת יחס להתבייש ממנה. אתה יכול לחיות בתרבות שבה יש התייחסות אחת למוסר ואתה יכול לחיות בתרבות אחרת שבה יש התייחסות שונה למוסר וכל בושה שיכולה להיות לך לגבי המוסר שלך נמצאת ביחס לאותה התייחסות של התרבות שבה אתה חי.
הבושה נגזרת מהתרבות והחברה הסובבים אותנו, כמו גם, מהמשפחה והחברים הקרובים לנו. היא פחות קשורה לפעולות שאנחנו עושים. אלא, יותר לאיך שאנחנו תופסים את עצמנו מול אותם תפיסות חברתיות ותרבותיות. היא קשורה יותר להוויה הפנימית שלנו ולכו, מאוד קשה לנו לגעת בה ולחקור אותה. כי, היא נושאת איתה המון כאב וזכרונות לא נעימים. הדרך הטובה ביותר להקל עלינו את תחושת האשמה היא פשוט להיות מודעים אליה ולחקור אותה.
במקרים רבים אנחנו פועלים מתוך דפוסי חשיבה ששתלנו בנו בילדות זה גורם לנו לראות את המציאות בביקורת ופחד מה שמביא לבדידות והתסגרות. בתהליך האימון והטיפול אנחנו לומדים איך להתייחס למציאות בצורה נכונה וליצור חיים מלאי התלהבות ועשייה. לפגישת התאמה ללא עלות או התחייבות
Image by successdhamala from Pixabay