אברהם – טיפול רגשי בגובה העיניים

אני רוצה להיות אבא שמח אבל לא יודע איך

אני רוצה להיות אבא שמח אבל אני לא יודע איך

אני רוצה להיות אבא שמח אבל לא יודע איך

מני ישב מולי. הגוף שלו היה מכופף מעט כאילו מוכן לתנוחת המלטות או מלחמה. ראשו התרומם ועיני פגשו את עיניו השחורות. אני רוצה להיות אבא טוב. הבת שלי אמרה לי שהיא רוצה אבא שמח.

אני רוצה להיות אבא שמח אבל אני לא יודע איך
ככל אחד יכול להיות שמח. שמחה היא מצב נפשי זמין לכל אחד ואחת מאתנו. רובינו חווינו תקופות של שמחה במהלך החיים שלנו. ככל שאנחנו מתבגרים והחיים הופכים להיות יותר מסובכים נדמה שאיבדנו קצת את השמחה. כשאנחנו קמים בבוקר ורצים לעבודה ולשאר המשימות שהחיים מזמנים לנו האם אנחנו עדיין יודעים איך לשמוח? ומה זה בכלל שמחה. האם זאת אותה שמחה שחווינו שהיינו ילדים? האם אפשר ללמוד לשמוח מחדש?
כשהיינו ילדים ידענו לשמוח. התרגשנו מכל דבר. כל דבר חדש שימח אותנו. סרטים ומוזיקה וחוויות מלאו אותנו. היה לנו חלומות ודמיונות. גם היום יש לנו חלומות, סרטים וחוויות, אנחנו שומעים מוזיקה ויוצאים לרקוד, נפגשים עם חברים ויוצאים למסעדות, לנופשים. אז מה קרה? למה אנחנו שמחים פחות מהעבר?
אני מבדיל עכשיו בין שמחה לבידור: מה גורם לצחוק? מה זו הנאה? מה זה בידור? צחוק הוא כאשר אני פוגש סיטואציה לא הגיונית, כאשר מעקמים או מגכחים סיטואציה כתוצאה ממבוכה אנחנו צוחקים. כאשר אני נהנה מאוכל, מוזיקה, טלוויזיה ומגע אני בעצם מקבל גירוי חיצוני וכתוצאה מכך אני מגיב. זאת אומרת, התגובה החיובית שלי שמתגלה כצחוק, התרגשות והנאה מגיעה רק מגירוי ממקורות חיצוניים ממני.
אם בעולם דמיוני היינו עכשיו מבודדים מכל אדם ומדיה אז הסיכוי שלנו לחוות צחוק ובידור יהיה קלוש מאוד, אלא אם כן נזכר בחוויות קודמות.

אז מה קורה שאנחנו נשארים עם עצמנו לאחר ההנאה?

אם כמטפורה, נדמה את החוויה המצחיקה, המבדרת והמהנה שחווינו כאנרגיה, כאור אז קיבלנו אור חיצוני שהאיר לנו את הנפש והגוף ומאוד נהנו ממנו. עכשיו, שהאור הסתלק והאנרגיה נגמרה. נוצר ואקום, חלל ריק בתוכנו. החלל הזה יוצר געגוע לאותה אנרגיה שנסתלקה. הגעגוע זה כאב נפשי וככל שהכאב יהיה יותר חזק כך גם נחפש כל דרך למלא אותו בחזרה.

אז, מה זה שמחה?

שמחה, לעומת הנאה היא מצב נפשי מתמשך. זה מצב שבו אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו ועם המציאות שמסביב לנו. הגוף שלנו אנרגטי וקליל, הנפש שלה קלה וחופשייה. אנחנו נמצאים במצב של עשייה מתמדת מתוך התלהבות וצמיחה. קל לנו לבצע משימות שמקדמות אותנו לכיוון המקומות אליהם אנחנו שואפים להגיע. זה מקום שבו אני יודע מה אני רוצה לעשות ואני מרגיש טוב עם העשייה שלי. הוויה שבו אתה יושן בקלות וגם מתעורר בהתלהבות ליום חדש. מצב שמחה זה מקום שבו כיף להיות איתנו ואנחנו משמשים השראה לאחרים ואנשים רוצים את הקרבה שלנו. יצירתיות וספונטניות שבכם עולים וזורמים ובכלל אתם מרגישים סבבה לגמרי וכיף לכם לחיות. שמחה אינה תלויה באחרים, אלא בעצמכם בצורה שבה אתם חווים את החיים ותלויה אך ורק בדרך שבה אתם חיים ומתנהלים ומגיבים למציאות, למה שקורה בחוכמה ומודעות. מצב שמחה הוא מצב מתמשך. היא יכולה להיות יציבה, למרות ירידות ועליות שאנחנו נתקלים בחיים.

מה חוסם את השמחה?

אנחנו בני אדם שלמים. עגולים, כפי שקוראים לזה בעולם הכתיבה. יש בנו מס' דמויות חלקי נפש שמנהלים אותנו ומבטאים צד מסוים באישיות שלנו ובדרך שאנחנו מגיבים ומתקשרים עם המציאות. עם כל מה שקורה עכשיו. לנפש האנושית יש הרבה "פנים" חלקים בנפש שאנחנו שולפים מול סיטואציה כלשהי. שאנחנו עובדים, שאנחנו עם בני הזוג שלנו, עם החברים שלנו, כשאנחנו מאוימים. כרגע אני רוצה להתבונן בשתי פנים משמעותיים המייצגים את הנפש האנושית.
הצד הראשון זה הצד ה"בונה" זה שבונה את האישיות שלנו, שמעצב את הדרך שבה אנחנו הולכים. זו דמות מחוברת לערכים גבוהים שלנו ולמטרות שאליהן אנחנו מכוונים במודע ולא במודע מתוך הצורך להתחבר אל אותם ערכים שמפעילים אותנו. הבונה מסתכל על העתיד ומחבר את מי שאתה עכשיו אל העתיד. הוא אופטימי, יזם, מתלהב, מתרגש, אמיץ ואוהב. כל התכונות הטובות שאנחנו מחפשים לעצמנו כדי לחיות חיים טובים ומועילים. זו הדמות שאוכלת נכון, עושה פעילות גופנית, סבלנית וסובלנית, חכמה ופקחית. זו דמות שאהובה על החברים והמשפחה. דמות שגורמת לך לבלוט לטובה.

מהי דמות המבאס ואיך היא משפיעה עלי?

הצד השני זה הצד ה"המבאס" זה צד שחי על העבר. הוא משווה את עצמו לאחרים ומבדיל את עצמו לטוב ולרע. הוא תמיד מוצא מה לא טוב ואיך שום דבר לא ייצא מזה. הוא פסימי. זה שבוחר לאכול גרוע ולא להתאמן. בוחר להישאר באזור הנוחות ולא להתקדם. זה הצד שתלוי באחרים, מרוכז בעצמו ורק רוצה לקבל לעצמו ולא לתת לאחרים. הוא מחובר לערכים נמוכים, מתמכר למחשבות אובססיביות ולרגשות קשים. זה צד שתמיד אומר לא לכל דבר.האישיות שלנו לא יכולה להיות מאוזנת ללא הצד ה"הורס" הוא זה שמאזן את הצד הבונה נותן לו את משקל הנגד כדי שיוכל לעשות את התפקיד שלו נכון.

מה עוצר אותי לחוות שמחה בגוף ובנפש?

כאשר אני נותן יותר מקום למבאס. שומע לו ומזדהה איתו. כתוצאה מכך, אין מקום לשמחה. היא לא יכולה לצמוח באדמה מרירה. אם אין שום דבר שאני יכול להתחבר אלי שמרגש אותי, שנותן לי את המוטיבציה לקום בבוקר אז איך אתה יכול להיות שמח. אם אנחנו אוכלים אוכל שמכביד עלינו ולא עושים מספיק פעילות גופנית איך אפשר להיות קלילים ואנרגטיים וכתוצאה מכך להיות שמחים. אם את מכור למחשבות שופטות ומבקרות ורואות כל מה שלא טוב איך אפשר לשמוח. אם אתה לא ישן טוב וכל היום עייף איך השמחה יכולה להיות בהוויה שלך. אם את כל היום נמצאת בחרדות מהעתיד השמחה לא יכולה להכנס.
יש כוחות בנפש הקשורים לעתיד, לתקווה, לכוח הרצון, לאהבה חיבור וחמלה. מול הכוחות האלה עומדים כוחות הקשורים לעבר, לתפיסת העצמי שלי מול אחרים, לייאוש, לאכזבה, לביקורת עצמית. השמחה שלנו תלויה בבחירה שלנו למי להקשיב. ככל שניתן לכוחות החיוביים, הגבוהים שבנו מקום כך תהיה לנו שמחה ככל שנבחר לתת מקום לכוחות השליליים כך תהיה פחות שמחה.
[xyz-ihs snippet="tofes1"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top