כולנו יודעים שכולם ייחודים, נכון, אבל לפעמים זה יכול קצת קשה לאמץ באמת את האינדיבידואליות שלנו בעולם שבו נואשים להשתלב. בכל זאת, זה חיוני להכיר ולהעריך את החוזקות והתשוקות שלנו, זה יכול לעזור לנו לבנות בסיס חזק עבור הערך והביטחון העצמי שלנו.
כל אחד מאיתנו ייחודי ויש לו את כל מה שהוא צריך ויש לו את כל התכונות והכישרונות שעושות אותו כפי שהוא. כולנו עוברים תהליך וכולנו מודעים לכך. אבל, תכלס כולנו רוצים להיות דומים. כולנו רוצים להשתלב בחברה שבה אנחנו חיים. כולנו רוצים שיאהבו אותנו.
אנחנו מפחדים לבטא את הייחודיות שלנו במקום שבו אנחנו רוצים שיאהבו אותנו. אם אנחנו בלימודים, או במקום עבודה, או בכל סוג של חברה כלשהי, אנחנו לא רוצים להראות את הייחודיות שלנו שחלילה לא יאהבו אותנו. אבל דווקא נהפוך הוא.
אתה יחיד ומיוחד ואין עוד כמוך
ככל שאנחנו מראים את הייחודיות שלנו, ומראים את מה שיש לנו להציע, ככה גם הסיכוי, שיאהבו אותנו הוא הרבה יותר גבוה, כי אנשים בדרך כלל מתחברים לאמת, מתחברים לייחודיות, מאשר למסכות שאנחנו שמים על עצמנו.
אז, בואו נדבר על איך לאמץ את הייחודיות שלכם. בעצם דבר ראשון זה לדעת לדעת במה אנחנו טובים, מה החוזקות שלנו. אז איך אנחנו עושים את זה?
במה אנחנו טובים? על מה אנשים מחמיאים לנו מה גורם לנו להיות גאים בעצמנו? קחו לכם דף ועט. תחשבו רגע על עצמכם, מה מה החוזקות שלנו ומה אנחנו טובים, מה על מה אנשים מחמיאים לנו? מה גורם לנו להיות גאים בעצמנו?
אם אנחנו עושים את זה באופן קבוע אנחנו מפתחים בעצם תכונה כזאת של להכיר בייחודיות שלנו וזה עובר לעזור לנו לבנות ביטחון ולאמץ את התכונות הייחודיות שלנו.
אתה יחיד ומיוחד לחיות את החיים
הבנתי במה אני חזק. הבנתי גם מה אנשים אומרים שאני טוב בו, אבל מה אני בעצם רוצה לעשות? מה טוב לי לעשות? איזה תחביבים? האם יש לי איזה פעילויות גורמים לי להרגיש שאני חי?
הדבר הזה שגורם לי להרגיש חי, גורם לי גם שמחה, זה לא כל הסיפור, הוא גורם לי להיות ייחודי וגם להתבלט.
אם אני טוב במשהו מיוחד אז אני כבר לא בבינוניות. אני נמצא ולא מסתתר מאחורי מסכות שלי. המשהו המיוחד גורם לי לאמץ את הצבע הייחודי שהוא רק שלי, וברגע שאני מאמץ את הצבע הזה אז בעצם וגורם לי לבלוט בתוך הקהל בתוך ההמון.
אותנטיות
כאילו אל תנסו לשנות את מי שאתם רק כדי להשתלב או לרצות אחרים. כאשר, אנחנו נמצאים בתוך מסגרת חברתית כמו לימודים, עבודה, או בצבא אנחנו מנסים להסתתר בתוך ההמון. לא להראות את הייחודיות שלו. אנחנו רוצים שיאהבו אותנו.
אל תנסו לעשות את זה. אל תנסו לשנות את מי שאתם וחבקו את מי שאתם באמת ותקיפו את עצמכם באנשים שמעריכים ותומכים בכם. דווקא על מי שאתם וזה מה שיעזור לכם לצמוח ולהיות אפילו עוד יותר ייחודיים.
לחגוג את מי שאתה
מה מייחד אתכם? מה עושה אתכם מיוחדים? שתפו את הכישרונות שלכם והחוויות החיוביות שלו עם אחרים. אל תתביישו את מי שאתם.
אתה יחיד ומיוחד. את יחידה ומיוחדת. אל תתביישו בזה. ברגע שתעשו את זה ותבטאו את מי שאתם. אל תפחדו בכלל להיות מי שאתם. אז אנשים יאהבו אתכם, וירצו את הקרבה שלכם, כי אנשים מתחברים לאמת. והאמת היא הכלי הכי טוב, להתחבר לאחרים ולתת את הייחודיות שלכם.
אבל זה לא רק זה. אתם תהוו השראה עבור אחרים לפעול כמוכם. ברגע שאנשים יראו שאתם מבטאים את היחידות שלכם וזה בסדר גמור, ככה גם הם יקבלו את האומץ לבטא את הייחודיות שלהם.
להמשיך ולצמוח
אימוץ הייחודיות שלכם לא אומר שאין עוד לאן להשתפר ולהתפתח. תמשיכו ללמוד ולצמוח ולתת לאיכויות, לכישרונות ולחוזקות שלכם להתבלט עוד יותר. לזרוח. אפילו יותר.
אין סוף להתפתחות האנושית ותמיד יש עוד לאן להתפתח וזה כל היופי שבדבר. אנחנו מגיעים לנקודה מסויימת ואז מתגלה כיוון אחר לחקירה.
אין עוד אחד כמוך בעולם הזה, וזה משהו שצריך לחגוג. אמץ את האינדיבידואליות שלך, את החוזקות שלך והתשוקות שלך, וראה איך ההערכה העצמית והביטחון העצמי שלך נוסקים.
אתה יחיד ומיוחד ואין עוד כמוך
כל אחד מאיתנו יש חולשות. כל אחד יש לו פגמים. אף אחד מאיתנו לא מושלם, ולכן אם אני לא מושלם ואתה לא מושלם ואת לא מושלמת. חוסר השלמות מגדירים אותנו כבני אדם. תלמדו לאהוב את עצמכם ולהכיר את עצמכם כמכלול עם החוזקות והחולשות.
קבלה עצמית חבק את עצמך כפי שאתה
החולשות והפגמים שלנו לא מגדירים אותנו כאדם. הם הופכים אותנו לייחודי ולאנושי. אנחנו בני אדם. לא עשו אותנו מושלמים. דווקא, נהפוך הוא, נתנו בנו פגמים וחולשות, כדי שנוכל ללמוד איך להתגבר ולהעריך את מה שטוב. זה כל המטרה של הבריאה של החולשות והפגמים שיש בנו. כי אם אנחנו לא היינו יודעים שיש לנו פגם אז, גם לא היינו יודעים שיש לנו טוב. זה כנגד זה, ברא הקדוש ברוך הוא. ברא אור ויצר חושך.
ללמוד לאהוב ולהעריך את עצמך כמכלול, במקום רק להתמקד בחלקים שאתה חושב שהם "טובים" או "מקובלים". אתה עלול לחשוב בהתאם לנורמות המוכתבות מהסביבה שלך.
יכול להיות שהנורמות האלו טובות ומקובלות. אבל הם אינם מתאימות לך, כי לך יש את הסט, הערכים והתכונות והחוזקות משלך העושים אותך כמו שאתה עכשיו, כולל כל הפגמים והחולשות.
המכלול הזה הופך אותך למי שאתה ואנשים יקבלו אותך ברגע שאתה תבטא את כל המכלול הזה, תכיר בו ותאהב אותו. בדרך זו יתחברו אליך אנשים שהכי טובים ומתאימים לך.
מדוע קבלה עצמית חשובה?
חוסר קבלה עצמית מוביל אותנו לשים על עצמנו מסיכות. כי, אם אני לא מקבל את עצמי אני חייב לשים על עצמי מסיכה שלא שייכת לי. אני לובש על עצמי פרסונה שאינה אוטנטית.
הפרסונה המזויפת דורשת המון משאבים נפשיים. גם אם היא מניבה בהתחלה תוצאות חיובית, התחזוקה שלה לאורך זמן דורשת משאבים רבים ועלות שלה עולה על הרווח לזמן קצר.
החיים מציבים אתגרים במהלך הדרך. בזבוז המשאבים על פרסונה מזויפת גורמת לאחר זמן לחרדות, כעסים ודיכאון. קבלה עצמית מאמצת את מי שאתה באמת. תהליך הגילוי העצמי יכול היות ארוך ואף כואב, אבל לטווח ארוך זה חלק חיוני לפיתוח חוסן נפשי.
תרגול קבלה עצמית
הנטייה הטבעית היא להיות ממוקדים בפגמים שלנו ולשכוח את כל הדברים הנהדרים שעשינו. אין כזה דבר, אנחנו עושים גם דברים חיוביים. אבל, אנחנו לא מודעים אליהם כי אנחנו עסוקים בביקורת והאשמה עצמית. תעשו רשימה. תזכירו לעצמכם מה הדברים הטובים שעשיתם היום.
אתה ייחודי בפני עצמך. הדרך שלך נועדה רק לך. כל אחד נולד למשפחה שלו ולמכלול החוויות שעבר בחיים, בשביל להגיע לנקודה הזאת לכאן ועכשיו. וכל אחד ואחת מאיתנו יש לו גם את הניסיונות שלו. אז אני לא יכול להשוות את עצמי למישהו אחר. ולראות את ההישגים שלו ולהגיד למה אני לא שם כי זה לא שלי.
ההשוואה הזאת לא הוגנת
המסע הזה הוא שלי. המשפחה והתרבות ממנה אני שואב את מה שאני שואב. אני נמצא במסע הייחודי שלי אז אני לא יכול להשוות את עצמי לאחרים. בנוסף, ההשוואה הזאת גם לא הוגנת לאף אחד. גם לא למישהו, שלכאורה נחשב מוצלח. זה לא הוגן.
הקיפו את עצמכם באנשים חיוביים ותומכים. מאוד חשוב שיש אנשים שתומכים בכם. ומרימים אתכם שמקבלים את הייחודיות שלכם. חשוב מאוד שיהיו לנו אנשים שאנו מקבלים מהם השראה.
חמלה עצמית ודיבור אוהב
היו אדיבים לעצמכם. תרגול של חמלה עצמית פירושו להתייחס לעצמך באותה אהבה, הבנה וסליחה שהיית מציע לחבר קרוב. כשאתם טועים או מרגישים מדוכדכים, הזכירו לעצמכם שזה בסדר להיות לא מושלמים. זה בסדר להיות לא מושלם. חוסר המושלמות הופך אותנו לאנושיים.
לעיתים קרובות אנחנו תופסים את עצמנו מדברים בדיבור עצמי לא מיטיב. בביקורת והאשמה עצמית: אני לא מספיק טוב, לא מספיק מוצלח. אני לא מספיק יפה. לא מספיק חכם.
החליפו את הביקורת השלילית לביקורת בונה: לדוגמה, אם אתה תופס את עצמך חושב, "אני לא מספיק טוב", נסה להחליף אותו ב"אני מספיק, ואני כל הזמן גדל ולומד".
אתה יחיד ומיוחד, אל תעוף על עצמך
המטרה שלנו היא להעריך ולאמץ את הייחודיות שלנו אבל, עם כל זה לא לתת לגאווה העצמית להשתלט
לקבל את עצמי כמו שאני זה מסע. זה מסע שהוא לוקח זמן. במסע הזה, לפעמים אתה מקבל את עצמך, לפעמים,פחות. ברגע שאתה לומד לקבל את עצמך, זו מצב תודעתי של חופש ושחרור שמתפתח ומתעצם ככל שאתה גדל. אבל בין האימוץ הייחודיות והאינדיבידואלית שלי לבין לגאווה העצמית להשתלט יש קו דק.
שאנחנו מאמצים את הייחודיות ואינדיבידואליות שלהנו. זה לא אומר שעכשיו, צריכים ל"עוף על עצמנו". כל אחד צריך להכיר את הייחודיות של עצמו וזה שאני מכיר את הייחודיות שלי זה לא אומר שאני לחשוב שאני יותר טוב מאחרים. זה פשוט מכיר במי שאני.
"ענווה אמיתית היא לא לחשוב פחות על עצמך; זה לחשוב על עצמך פחות."
(קלייב סטייפלס לואיס)
זה בדיוק האיזון להכיר בחוזקות ובחולשות שלנו, בלי לתת להם להגדיר אותנו. אז איך נאמץ את הייחודיות הזאת בלי שהגאווה העצמית הזו תפריע? במקום להתמקד בהישגים שלנו במה שמייחד אותנו, בוא נזכיר לעצמנו את האנשים והחוויות שעזרו לנו לעצב את מי שאנחנו היום. נפתח יומן ונרשום:
מי תרם לי להתפתחות שלי למי שאני היום? מי כאילו, כמובן שאנחנו יכולים לחשוב על ההורים שלנו ועל המשפחה שלנו והחברים שלנו, אולי המורים שלנו? קל לכוון אלי מי שעשה לנו טוב. אבל, האם אפשר להעריך גם את מי שפחות היה בעדנו. איך הם תרמו בחוסר הטוב הזה כלפנו, בחוסר הערכה, בהתנהגות הלא טובה שהפגינו כלפינו?
העולם הזה, בנוי בדואליות, לבן מול שחור. טוב מול רע. גזל מול חסד, אמת מול שקר. אם אני מסתכל על בן אדם שעשה לי לא טוב, אז אני יכול להבין איזה תכונות יש בי שהם טובות. אם התנהג אליי בצורה לא טובה, זו הזדמנות להבין, איפוא זה מצוי גם בי. אם הוא מתגלה בצורה משפילה? איפה אני משפיל אחרים.
וזה בעצם להכיר תודה, כולנו פוגשים בדרך אנשים, חלקם עשו לי טוב וזה נורא קל ומאוד קל להתחבר אליהם. אבל, יותר מאתגר זה גם להתחבר ולהגיד תודה על אנשים שעשו לי רע. מה למדתי מהם? אז תקדישו כל יום קצת להרהר ולכתוב ביומן, ולהכיר בחוויות הטובות והפחות טובות שלכם, וגם להגיד על זה תודה.
אין סוף פוטנציאל אנושי
היו פתוחים ללמידה וצמיחה. תמיד יש מקום לשיפור, כאילו יש עוד מה ללמוד. יש עוד לאן להתפתח. לפוטנציאל האנושי, להתפתחות אישית ולרוחניות אין סוף. אנחנו באים מהאין סוף. הבורא אין לו הגדרה. ואנחנו חלק ממנו. יוצא מן האקסיומה הזאת, שגם אנחנו אין לנו סוף, והתודעה האנושית היא אינסופית. ההתפתחות האנושית היא אינסופית,
לחגוג את הייחודיות שלנו. כאשר, אנחנו מעריכים את הכשרונות והחוזקות של הסובבים אותנו, זה עוזר לשמור על הגאווה העצמית שלנו. שימו לב לאנשים מסביבכם, איזה תכונות טובות יש להם? מה טוב בהם? נשקיע את המאמץ ונתבונן על אנשים מסביבנו במסגרות חברתיות, עבודה או בלימודים. מי האנשים האלה? אולי יש בהם דברים טובים, בטוח. מה טוב? אילו תכונות טובות יש להם? מה באישיות שלהם אני יכול להתחבר אליו
לשמור על הכוונות שלכם. למה באמת אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? האם מחפשים אישור מאחרים או, באמת מנסים להשפיע לטובה? אם אנחנו פועלים ועושים רק בשביל לקבל את האישור מאחרים להיות מקובלים ואוהבים יכול להיות שנקבל מהמאמץ הזה רווח לטווח קצר. אבל, אין פה התכנות למערכת יחסים מניבה לטווח ארוך, כי היא תלויה בזה שאתם מנסים לרצות אחרים במקום להיות מי שאתם באמת. אז תשמרו על כוונות אוטונטיות רק בתוך הרצון להשפיע לטובה. ככה גם הגאווה העצמית שלכם תפחת וכך, גם החיבור לחיים וליקום יהיה מיטיב יותר.
מציאת איזון בין הכרה באינדיבידוטליות שלי לבין גאווה עצמית זה מסע מתמשך וכולנו נמצאים בתהליך הזה. ככל, שאנחנו מודעים לפוטנציאל הגאווה העצמית שלנו ושומרים על מודעות, כך יכולים להמשיך ולאמץ איך היחודיות שלנו ולהמשיךולעשות שינוי בעולם.
אל תשכחו להשאיר תגובה למטה, שתפו אותנו איך אתם שומרים על גאווה עצמית תוך אימוץ הייחודיות שלכם. עד לפעם הבאה תישארו צנועים והמשיכו להאיר את האור ייחודי שלכם.
