הצעד התשיעי בתהליך רגשי הוא לא רק שלב בתוכנית. הוא רגע של אמת מול הלב. זה השלב שבו גברים רבים מתחילים להרגיש מחדש, גם אם כלפי חוץ הם נראים מתפקדים לגמרי. המאמר הזה נכתב במיוחד עבורך. אם מצאת את עצמך חי על אוטומט, מרגיש ריקנות בלי סיבה ברורה, או שואל את עצמך איך מתקנים קשרים מבלי לשבור את עצמך. כאן תמצא שפה פשוטה, כנה, שמדברת על תיקון, שבר, רגש, וקשר – בגובה העיניים.
בין 12 הצעדים לשחרור מהתמכרות לסבל – יש צעד אחד שמפחיד כמעט יותר מהכל.
זה לא הצעד הראשון שבו מודים בחוסר אונים, ולא הצעד החמישי שבו חושפים את הסודות הכי כואבים.
זה דווקא הצעד התשיעי – הרגע שבו מבקשים סליחה.
אבל זה לא סתם לבקש סליחה.
זה לשוב אל המקומות שבהם נשברו קשרים, להישיר מבט אל אדם שפגענו בו – ולומר:
"אני רואה. ואני מוכן לתקן."
וזה אולי המקום שבו גברים מנותקים רגשית, שחיים הרבה שנים על אוטומט, מתחילים להיתקל בקיר פנימי.
כי איך מבקשים סליחה בלי להרגיש אשמה?
איך נוגעים בפצע מבלי לפתוח את כל מה שניסינו לקבור?
גבר אחד סיפר לי:
"אבא שלי נפטר לפני שהספקתי להגיד לו מה עבר עליי.
הייתי בטוח שזה נגמר, אין מה לתקן.
אבל בלילה אחד – באמצע שיחת לילה עם חבר – פרצתי בבכי.
הבנתי שאני צריך לסלוח לעצמי – לכתוב לו מכתב.
כאילו אני באמת מדבר איתו."
זהו בדיוק המקום של הצעד התשיעי.
הוא לא תמיד כולל שיחה ישירה.
לפעמים מדובר בשחרור פנימי, לפעמים בשיחה מרגשת, ולפעמים – בהתנצלות שקטה מתוך העיניים.
זו לא רק פעולה – זו אומנות.
כי לפעמים, המילים הכי כנות שלנו יכולות להכאיב אם הן נאמרות בזמן הלא נכון.
ולפעמים, אנחנו באים לבקש סליחה – רק כדי שנרגיש יותר טוב, ולא כי האדם שמולנו מוכן.
יש גברים שלא יודעים להגיד "פגעתי", אבל מרגישים את זה בבטן.
הם לא יבכו – אבל הגוף שלהם יכאב.
הם יגידו "משהו תקוע לי בגרון" – במקום "אני מתבייש".
או "הוא עיצבן אותי" – במקום "אני מרגיש אשמה".
הצעד התשיעי הוא גם שיעור בתרגום.
לתרגם את הכאב שלנו למילים שאפשר לשאת.
לא 'אני לא שווה' – אלא 'פגעתי ואני רוצה לתקן'.
אחד המטופלים שלי – איש חזק, מוכר ומוערך – סיפר על מריבה עם בתו:
"עברו שלוש שנים. היא לא מדברת איתי.
לא בגלל משהו דרמטי – אלא בגלל הערה קטנה שאמרתי בלי לחשוב.
אני לא מרגיש שאני צריך להתנצל, אבל אני גם לא ישן בלילה."
ישבנו יחד ובדקנו מה באמת כואב לו.
הוא הבין שהוא לא חייב להרגיש אשם כדי להרגיש געגוע.
שהבין את זה – הצליח לכתוב לה הודעה פשוטה:
"רק רציתי להגיד – אם פגעתי, אני מצטער. אתה חשובה לי. אני פה כשיתאים."
היא לא ענתה מיד. אבל הוא היה שלם.
הצעד הזה – היה בשבילו שחרור.
פניתי לאדם מסוים, שהיה חבר טוב.
משהו בי יודע שפגעתי בו – באדישות, בשתיקות, במילים קצרות מדי.
הוא ענה לי. נפגשנו.
והייתה שתיקה.
ניסיתי לדבר – פתאום נחנקתי.
לא היו מילים. רק דמעות.
לא דמעות של אשמה.
דמעות של זיכרון.
של חיבור שהתנתק.
של מישהו שהייתי – עם מישהו שאני בוחר להיות עכשיו.
שלחתי הודעה. ניסחתי אותה מכל הלב.
והתשובה הייתה… שתיקה.
ימים עברו. אחר כך שבועות. שום דבר.
רציתי לוותר.
אבל נזכרתי:
אני לא עושה את הצעד הזה כדי לקבל תגובה.
אני עושה אותו כדי להחזיר לעצמי חלק שאיבדתי.
והלב שלי – הוא הרגיש את זה.
היה בוקר אחד שגרתי במיוחד.
התעוררתי בשעה הרגילה, הכנתי קפה, הסתכלתי בטלפון וגללתי בלי מטרה.
שום דבר חריג לא קרה – אבל בפנים הרגשתי כאילו מישהו הוריד את הווליום על החיים.
הכל זז מסביב – אבל אני לא באמת שם.
באותו היום, פגשתי חבר ישן במקרה.
הוא חייך, חיבק, אמר לי: "מה איתך?"
והמילים שעמדו לי על הלשון היו – "שמה, אני פשוט לא מצליח להתרגש משום דבר".
אבל במקום זה עניתי "הכל סבבה".
חזרתי הביתה עם תחושת ריקנות שאי אפשר להסביר.
הבנתי שאני חי על אוטומט.
עושה את מה שצריך – אבל לא נוגע בכלום.
יש אמת אחת שקשה לעיכול:
בצעד התשיעי, לפעמים אני נדרש לוותר על הצורך להיות צודק.
לוותר על הסיפור שסיפרתי לעצמי.
לוותר על השקט המדומה – כדי להשיב שקט אמיתי.
זה לא פשוט.
כי בשביל לבקש סליחה אמיתית, אני צריך להסכים לראות את הפגיעה בלי לספר תירוצים.
וזה כואב.
לא כי אני לא צודק – אלא כי אני מתחיל להרגיש.
והתחושה הזאת, אחרי הרבה זמן של קהות – היא כמו חזרה לחיים.
האם אתם מחפשים דרך להתמודד עם רגשות מכבידים ולהשיג שלווה פנימית? הכירו את המדריך "שחרור רגשי דרך דמיון נובע" מאת אברהם, מאמן ומטפל ברוח היהדות. המדריך מציע כלים פשוטים ועוצמתיים לשחרור רגשות שליליים, הבנת הקשר בין הגוף והרגשות, ושימוש בדמיון ככלי מרפא. בנוסף, תקבלו דפי עבודה לתרגול יומיומי ובונוס של טיפול פרטני בזום. זו ההזדמנות שלכם להתחיל מסע לשלווה פנימית וצמיחה אישית.
האם אתם מחפשים דרך להתמודד עם רגשות מכבידים ולהשיג שלווה פנימית? הכירו את המדריך "שחרור רגשי דרך דמיון נובע" מאת אברהם, מאמן ומטפל ברוח היהדות. המדריך מציע כלים פשוטים ועוצמתיים לשחרור רגשות שליליים, הבנת הקשר בין הגוף והרגשות, ושימוש בדמיון ככלי מרפא. בנוסף, תקבלו דפי עבודה לתרגול יומיומי ובונוס של טיפול פרטני בזום. זו ההזדמנות שלכם להתחיל מסע לשלווה פנימית וצמיחה אישית.
יש קשרים שפגעתי בהם, לא כי רציתי אלא כי לא ראיתי.
הייתי עסוק בהישרדות, בציפיות, בשקט שהחבאתי מאחוריו סערה.
לא ידעתי אז שמה שנפגע – הוא לא רק האדם שמולי,
אלא גם חלק בתוכי.
כל קשר שמתרקם בחיים לא נשלח סתם.
הוא שליח. מורה. מראה.
כשהקשר מתערער משהו בתמונה הפנימית נסדק.
הכאב שנוצר שם הוא לא רק החמצה הוא קריאה פנימית:
לחזור להיות בנוכחות.
המסע של הצעד התשיעי הוא לא רק מסע של סליחה.
זהו מסע של זכירה.
לזכור את החלקים בי שנשכחו דווקא דרך מי שפגעתי בו.
כל תיקון שאני עושה הוא חיבור מחדש בין מי שהייתי למי שאני יכול להיות.
רבים שואלים
למה דווקא עכשיו להתעסק בעבר?
למה לפתוח פצעים ישנים?
אבל האמת הפוכה:
אנחנו לא פותחים פצעים אנחנו מרפאים.
הפצע לא נפתח מעצם הדיבור הוא כבר קיים.
מה שנפתח הוא האפשרות לשחרור.
והשחרור הזה הוא לא רק ריפוי יחסים הוא ריפוי הנפש.
הוא משיב אליי את החלקים האבודים.
הוא נותן מקום לקול שלא העזתי לבטא.
ולפעמים הוא מחזיר אותי למקום שחשבתי שאבד לנצח:
תחושת שייכות, כיוון, נשימה.
יש שיאמרו: "לא כולם צריכים לקבל סליחה, לא כולם רוצים לתקן".
וזה נכון.
אבל אני לא אחראי על הלב שלהם.
אני אחראי רק על הכוונה שלי.
על הפעולה שלי.
על הפתיחה שלי.
כשהלב שלי פתוח גם אם אין מענה
אני מרגיש.
ואני חי.
אל תגש לבקש סליחה רק כדי לקבל אישור.
שאל את עצמך:
לפעמים כתיבה ברורה יותר משיחה.
במיוחד כשאתה חושב שהמילים יתבלבלו.
כתיבה מאפשרת כנות.
גם אם תבחר לא לשלוח – עצם הכתיבה תעזור לך להתחבר לכוונה.
לפני שניגשים למישהו שנפגע דבר עם אדם שלא שופט אותך.
הוא יעזור לך לראות אם אתה בא ממקום של תיקון, או ממקום של פחד או אגו.
אין רגע מושלם לתקן.
אם אתה קם בבוקר עם תחושה ש"משהו חסר",
שיש קשר שלא נותן לך מנוחה זה הרגע שלך לפעול.
לא בשביל למחוק את מה שקרה, אלא בשביל לא להישאר תקוע שם.
אם לפחות אחד מהמשפטים האלה פגש אותך – זה סימן.
לא להאשים את עצמך.
לא להתנצל על מי שהיית.
אלא פשוט לבחור בתנועה חדשה.
בתנועה של תיקון.
אם בפנים מרגיש תקוע – אבל אתה עדיין מתפקד כלפי חוץ – ייתכן שמספיק צעד אחד קטן כדי להתחיל להזיז את הגלגלים.
20 דקות של הקשבה נקייה – בלי “נאום מכירות”, רק מרחב שקט שבו אתה במרכז.
מיפוי מהיר של הנקודה התקועה ועוד נקודת אור אחת שתוכל לנסות בחיי היומיום מיד אחר-כך.
הזדמנות לבדוק האם יש בינינו חיבור – בלי לחץ, בלי התחייבות. אם תרצה להמשיך נבנה דרך; אם לא, הרווחת בהירות לצעד הבא.
לפעמים זה כל מה שצריך — שיחה פשוטה בגובה העיניים כדי לחזור לשמוע את עצמך. מרגיש שזה מדבר אליך?